על הקשר בין בעיה ובין בקשה.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי. תמר כהן, חובבת לשון מתל-אביב, וכהגדרתה – "חולת לשון", שמחה ונהנתה לגלות את הקשר בין הפתיחה המקובלת למכתב שנועד לכלל – "כל מאן דבעי", לבין המילה בעיה. רות אלמגור-רמון. אולי נרחיב מעט בעניין הקשר הזה?
רותי: התהייה של תמר יצאה מביטוי השאוב מן הארמית של התלמוד, והביטויים האלה תמיד בעייתיים – הנה אמרתי בעייתיים וכבר נכנסתי לתוך השורש שאנחנו מדברים עליו. הם בעייתיים מפני שארמית איננה השפה שלנו, גם דוברי הארמית המעטים שבקרבנו אינם דוברי ארמית תלמודית, וגם השוחים בים התלמוד לא תמיד יודעים להגות את הביטויים הארמיים כדִבְעִי – הנה עוד מילה מאותו השורש: כדבעי – כמתבקש. השורש בע"ה – בארמית – לבקש, ובעברית – דומה מאוד – קושי: הרי מי שמבקש דבר, יש לו קושי כלשהו, שאלה, שהוא מבקש לפתור.
"לכל מאן דבעי" בראש מכתב, פירושו: לכל מי שמבקש – לכל המבקש לדעת פרט כלשהו שתוכנו מובא במכתב, לכל המעוניין. בעי – מבקש, בעי – מתבקש. ומצויים בארמית של התלמוד גם הפעלים – בעא – שאל, ביקש, איבעיא – נשאלה – נשאלה שאלה, ומוצאים בארמית של התלמוד גם את שם העצם בעיא – באל"ף בסוף – קושי. ומן המילה הארמית הזאת – בעיא – נוצרה בלשונם של חכמי ימי הביניים המילה העברית בְּעָיָה – במקום אל"ף בסוף ה"א בסוף – מילה ממין נקבה. ייתכן שסייעו לאנשי ימי הביניים בשאילה הזאת מארמית, דבריו של ישעיהו: "אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ" – יש כמה פירושים לפסוק הזה, אבל המקובל שבהם: אם תשאלו – שאלו – תשובה ממילא לא תקבלו.
מכל מקום – מאז ועד היום אין לתאר אותנו בלי בעיות – מבעיות משמעת עד בעיות הביטחון.
מנחם: תודה רא"ר, ותודה לתמר כהן.
כתיבת תגובה