על הקשר שבין שרב ובין שרף ואיזה פועל יש מהמילה שרב.
מנחם: שלום, באולפן מנחם פרי והרב יוסי צירקוס, איש חב"ד. נשמע תחילה משהו על השרב המקדם את ימי הקיץ, מפי רות אלמגור-רמון, ואחר כך – הרחבה מפתיעה:
רא"ר: פעמיים יש 'שרב' בתנ"ך, שתיהן בפי ישעיהו הנביא: "לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ", הוא אומר. שורש המילה שרב קרוב ל-שרף, צרב, ובארמית הוא מתרגם את המילה העברית "חורב" – יובש. מכאן החלו בעברית החדשה לכנות את רוח החמסין ואת ימי החום היבשים – שרב. ומכאן – תמשיך אתה – הרב צירקוס:
י"צ: בארצנו מלאת המעלות, יש ימים חמים, לוהטים ויבשים. לעתים אתה פוגש אדם שהושפע ממזג האוויר החם, ואין לך מילה בעברית של ימינו לתאר את מצבו. אך בדברי חכמינו מצאנו מילה מתאימה על הפסוק בספר ויקרא, פרשת קדושים, שקראנו בשבוע שעבר: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". במדרש ספרא – תורת כהנים ובילקוט שמעוני כתוב שאין הכוונה להכשלת עיוור כפשוטו אלא "לפני סומא בדבר" דהיינו כל אדם שאינו בקיא בנושא מסוים, שהוא "עיוור" בדבר, ומבקש ממך עצה, אסור לך לייעץ לו עצה רעה ומכשילה. כדוגמה לדבר אומר המדרש: "אל תאמר לו צא בצהריים, בשביל שישתרב", כלומר שמא ישתרב. מכאן שבלשון הקודש אדם שנפגע מהשרב – השתרב, ואם כן כאשר אתה פוגש אדם ביום קיץ חם, עייף ויגע, פניו אדומות וכל מראהו אומר "שרב", אמור מעתה במילה אחת: הוא השתרב".
כשצריך להכריע בין שתי טענות סותרות יש להעדיף את הצד שבטוח יותר בטענתו.
מנחם: תודה רבה לך, הרב יוסי צירקוס.
כתיבת תגובה