על מקור הביטוי וגם על המילה שוחה, שחת וגומץ.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי וד"ר רות בורשטיין – ראש לימודי עריכת הלשון במכללת דוד ילין. כשרוצים להביע את הרעיון, רותי, שרעה שאדם מתכנן לעשות לרעהו תפגע בסופו של דבר בו עצמו, נוהגים לומר 'כורה בור בו יפול'. מה מקורו של הביטוי הזה?
רותי: מתברר שהרעיון מצוי במקורותינו, אבל לא בדיוק בניסוח הזה. כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל, כתוב בספר משלי. המילה 'שחת' פירושה 'בור', מילה נרדפת ל'שוחה', ונראה ששתיהן משורש אחד. "כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי", אומר ירמיהו. הקרי שוחה אבל הכתיב: שיחה, ובלשון המשנה יש שִׁיחַ – גם הוא בור. במזמור תהלים 'בור' ו'שחת' מקבילות זו לזו – בפסוק אחד: "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל". ובקוהלת כתובה המילה הארמית-במקורה 'גומץ' – גם היא בור: "חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל".
העדות הראשונה לניב המקובל בימינו 'כרה בור בו יפל', שמצא לבקשתנו דורון רובינשטיין, ראש המדור לעברית חדשה במילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית – היא בשני פיוטים מסוף המאה ה-11. נראה לי כי בשל משמעותה המקובלת של המילה 'שחת' בימינו – יֶרק למאכל בהמות – מעדיפים את המילה הידועה והרווחת 'בור'. / 'כרה בור בו יפל' – גרסה בת ימינו לביטויים מן המקורות.
מנחם: ד"ר רות בורשטיין – תודה רבה!
כתיבת תגובה