על מקור המילים: פרס, פרוסה, לפרוס, פרסה, פֶּרֶס, פרהסיה, בפרוס החג, פריסה.
והפרס הראשון – למילה פְּרָס, שנעשֶׂה לה מעט פרסום ועד לשכת נשיא המדינה נגיע.
פְּרָס בלשוננו הוא כמו זה שניתן לזוכה במקום הראשון בתחרות. אבל במקורה, המשמעות היתה מחצית של משהו, למשל של ככר לחם, מה שמזכיר כמובן את המילה פרוסה. פְּרָס היה מחצית של יחידת מטבע ומשקל קדומה בשם מִינָה שנהגה באזורנו. "הכתובת על הקיר" המקורית, זו שנכתבה על הקיר של היכל בלשאצר, היתה: "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין", ורק דניאל הצליח לפענחה כאות אזהרה למלך בבל שמלוכתו עומדת ליפול ותחולק בידי פרס ומָדַי. מְנֵא היא אותה מינה שהזכרנו, יחידת משקל (ובעברית גם מָנֶה); תְּקֵל הוא קרובו של השקל (כמו בביטוי טבין ותקילין); והפַּרְסִין הם מחצית השקל, מתוך כך שפרס הוא מחצית. עוד על פָּרָס, לאו דווקא אמת היסטורית, אחד המדרשים למגילת אסתר אומר "למה קורין אותה פָּרָס? שקיבלה את המלכות פרוסות".
שימוש לא-רווח במילה פְּרָס, לעתים בצירוף בית-הפרס שמקורו שנוי במחלוקת, הוא במשמעות חלקַת-שדה שיש בה קבר. תארו לכם הכרזה בנוסח: הפרס הראשון הוא חצי דונם עם קבר…
פְּרָס, מחצית, קרוב לפועל לפרוֹס (שנכתב גם לִפְרוֹשׂ, ושניהם קבילים), לבקע, לשבור. "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" קורא הנביא ישעיהו. המחצית מוצאת את ביטוייה גם במילה פַּרְסָה, שהיא חצי מן הטֶלֶף של בעל-החיים אם הוא אכן מפריס פרסה. אנחנו עוברים ת"ק על ת"ק פרסאות ומגיעים לפרסה כיחידת-אורך – כדי לגלות, שהמקור כאן הוא דווקא אחר, ולא בפרסות הסוסים: פרסה כזו באה מיחידת-האורך הפרסית parasang, ממנה שאלה הארמית את פַּרְסָא, העברית את הפַּרְסָה והיוונית את ה-parasagges, כולן יחידות-אורך ששימשו לציון מרחק.
ולפני שנתפרס יותר מדי, נזכיר כאן את בעל-הכנף פֶּרֶס, אשר נשיא המדינה בחר בו כשעִבְרת את שמו מפרסקי. על פרס (הציפור, לא האיש) אומר המילון כי הוא הקטן מכל העופות הדורסים וגם החזק מכולם. לפי האטימולוג קליין, מובנו שובר-עצמות, כי הפועל פרס פירושו לבקע, ובערבית פַרַשַׂ פירושו הוא שבר את צווארו של בעל-החיים. על זה הנשיא לא יקבל פרס, אבל ייתכן שיבקש לצפות במירוץ מכוניות Gran Prix, הפרס הגדול. אין קשר למילה העברית, והמקור הוא בלטינית pretium, שווה, ערך, מחיר. ממנה נוצרו גם prize, פרס, וגם price, מחיר, ושתיהן צורה מקבילה של אותה מילה. בצרפתית,prix משמשת בשני המובנים, פרס ומחיר. ממקור זה גם to praise, להעלות על נס, להלל. באיטלקית הלכו בעניין הפרס ל-premio, שהוא מן הלטינית prae (לפנֵי, כמו pre) + emiom, תגמול, פיצוי, כלומר משהו שהזוכה בו מקבל אותו לפני אחרים. קרובה ל-premio גם הפרמיה שאנחנו משלמים לחברת-הביטוח, וגם המוצרים המשובחים, מוצרי הפרמיוּם. מהפועל emere שעניינו לקיחה, שורה של מילים כגון exemption, פְּטוֹר, כזה שהוּצא החוצה, וגם example שהיא דוגמה שנלקחה ממשהו גדול יותר.
אותה נטייה של הפועל, פָּרַס, משמשת גם במובן של הכריז בציבור, הצהיר. במקורות תמצאו את הביטוי "פָּרַס את שְׁמַע", וכוונתו שהיתה לקדמונים דרך להכריז את "שמע ישראל" בקול ובנעימה, ואולי אף בתרגום (ז"א בביאור) ולא כל אדם ידע לפרוס כהלכה. מכאן גם הביטוי בפרוֹס החג. אין ספק, נכתב עוד במילון בן-יהודה, שפועל עברי זה נגזר מן היוונית פרהסיא, וכך נולד גם הפרסום. אבל מהיכן האות מ"ם בסוף המילה? כבר הוזכר כאן בהזדמנות אחרת כי הצורה היוונית המקורית היתה פרסוס, ובטעות קראו וכתבו וגם אמרו פרסם במקום פרסס, כמו הטעות של לסטים, שודד, במקום לסטס היוונית.
ואילו היום, אנחנו פורסים כוחות בשטח, והשפה הצבאית של החפ"שים מכירה גם את "פריסה" ככינוי לארוחה; ובבית אנחנו פורסים מפת-שולחן, ומברכים "הַפּורֵשׂ סֻכַּת שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּו יִשְׂרָאֵל". פריסת-שלום לכם!
כתיבת תגובה