על מקור המילים: אושר, לאשר, מאושר, אישר, אשר, באשר, כאשר, אשראי, אשרור, הבין לאושרו, אשרה, אשור, כתב אשורי.
גם אם לא נגלה כאן לאשוּרוֹ את סוד האושר, ראוי שנתהה מעט על השורש אשר. ואם זה לא יעשה אותנו מאושרים יותר, אולי יתאַשרו לנו כמה דברים שחשבנו.
אוֹשר, אומר מילון בן-יהודה, הוא "תכלית הטובה וההצלחה בגשמיות ורוחניות", אבל נחלקו החכמים במהות השורש. כנראה, נמזגו בשורש העברי אשר שני שורשים שמיים קדומים, אחד שיצר את הפועל הערבי ישר במובן של היה נוח וקל, והשני את'ר במובן של בחר, נתן יתרון. בתנ"ך תמצאו הטיות רבות של השורש, חלקן שונות מן השימוש המקובל היום. למשל, בלשון התנ"ך לְאַשֵּׁר פירושו לומר לאדם אשרֶיך, לברך אותו. כך במשלי: "קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ", אחד מן הפסוקים המופיעים בשיר ההלל לאישה העברייה "אשת חיל מי ימצא". מְאֻשָּׁר הוא, שוב לפי משלי, מי שמצא את אושרו: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר". וכמובן, הפסוק המוּכּר הפותח את ספר תהלים: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב".
עד כאן באשר לאושר – אבל מהיכן אֲשֶׁר, בַּאֲשֶׁר וכַאֲשֶׁר? על מילת כינוי הרמז אֲשֶׁר, אומר בן-יהודה: "בשאר הלשונות האחיות אין דמיונה וכבר נתפלפלו חכמי הלשון הרבה בדבר ועוד לא עלה בידם לברר מקורה האמיתי". ובאמת, המילה הזו מלווה אותנו מראשית דברי הימים הכתובים עברית ותמצאו אותה עשרות פעמים במקרא, כבר מסוף השבוע הראשון לבריאה: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה". אח"כ תמצאו אותה בהטיות שונות: בַּאֲשֶׁר מורָה על המקום, והיא בעצם בַּמָּקוֹם אשר, כמו שאומרת רות המואביה "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין". וכמובן, כַּאֲשֶׁר, שבאה גם לציין את הזמן, וגם לומר: כפי שאמרתי, כאשר אמרתי לכם.
הטייה אחרת היא אַשֻּׁר, העֶצֶם שבין העקב והשוֹק, הקרסול, וגם כינוי לרגל כולה. כך אפשר להבין את איוב האומר "אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִי הַדָּרֶךְ". מכאן הלכה המילה למשמעות של פסיעה, ומכאן לביטוי הבין לאשוּרוֹ, הבין דרכו, הבין מה שראוי. בן-יהודה אומר שהסופרים השתמשו במליצה זו כמו לוּ היה זה מלשון יָשָׁר, למרות שלא זה המקור אלא אָשַׁר, הלך. ואחרי האושר וההליכה בדרך, אנחנו מקבלים אישור להטייה נוספת: אִשֵּׁר פירושו נתן כוח, וגם קִיים והעיד שאמת הוא, כמו הפועל האנגלי to confirm. מכאן האַשְׁרָה, אישור להיכנס למקום כלשהו כמו הוויזה לארצות הברית; האישור (כפעולה וגם כשם-עצם למסמך); האִשרוּר, ratification באנגלית, שהוא אישור חוזר, נוסף, כגון של הסכם. ולפי חוקר המילים קליין, גם האשראי מקורו כאן.
ומה באשר לאָשֵׁר (ברבים אֲשֵרִים), האילן שהיו הכנענים נוטעים לכבוד האֲשֵׁרָה, אלוהות האושר ופרייה רבייה שלהם, ולידו, לפי המילון, היו הבתולות מקריבות את בתוליהן? ואם כבר בענייני עצים אנחנו, נזכיר את עץ האַשּׁוּר – beech באנגלית, שאצלנו מוכר הרבה יותר, בגלל שמו הסלאבי, כעץ בּוּק – וגם את עץ התְּאַשׁוּר, שהחל בשם בַּת אֲשֻׁרִים בספר יחזקאל, ויש המזהים אותו עם עץ הברוש. והמדרש אומר עליו: "ולמה קורא אותו תאשור? שהוא מאושר [ישר] מכולן". וכך גם ארץ אַשּׁוּר והכתב האַשּׁוּרִי הישר והמרובע שעליו נאמר בתלמוד: "אשורי שהוא מאושר בכתבו".
כדי לחתום את הפרק המאושר הזה, נאמר עוד מילה על הלועזית, כגון joy באנגלית, joie בצרפתית ו-gioia באיטלקית – כולן מן הלטינית gaudium, אוֹשר, מ-gaudere, ליהנות. ומי יותר מאושר מן האפיפיור, שההכרזה המסורתית על בחירתו היא: Annuntio vobis gaudium magnum .Habemus Papam! , ובלשוננו: "אני מבשר לכם אושר גדול: יש לנו אפיפיור!" לגבינת גאוּדָה אין קשר לכאן, והיא על שם העיר ההולנדית Gouda.
ואם תחפשו את האושר גם במקום שאין מרוחק ממנו מן הוותיקן, תמצאו אותו בחצי-האי ערב, שחלק ממנו נקרא במקורות הלטיניים Arabia Felix, ערב המאוּשֶרֶת, שכן פֶלִיקְס הוא מאושר (ורבים מן הפֶליקסים אכן נקראים בעברית אשר), ומכאן למשל felicity, אושר באנגלית.
כתיבת תגובה