על מקור המילים: עצר, מעצור, עוצר, עיצור, עצירות, עצרת, יורש עצר, מעצרת, שעון עצר, סטופר, בלם.
נעצור מעט את שטף האירועים, בתקווה שההסברים שיינתנו כאן אינם עומדים על בְּלימה.
עצר, מספר לנו המילון, מופיע בתצורות דומות גם בלשונות האיזור במובן של לחדול, לבלום. ממנו מילים שעניינן דומה כמו המעצור שמוֹנע פעולה תקינה של המנוע; כמו העוצֶר שגורם לאנשים שלא ברצונם להישאר בבית (ואם לא יישמעו להוראות הם עלולים להֵיעצר); מכאן העיצור בתורת הלשון, שהגייתו העצורה והקטועה שונה מזו של התנועה הפתוחה; מכאן, לא עלינו, גם העצירוּת. ועוד משמעות: עֹצֶר, כותב בן-יהודה במילונו, היא בלשון בני-קֶדֶם שם לפִי הרֶחֶם, והוא מביא מאחד הספרים הישנים: "והוא נאמר על פי האבר הקולט הזרע ועוצר אותו לקבל צורת הוולד". אבל, לדעתו "מקור השם במשמעות זו אינו משרש עצר, אלא משרש אחר, או השרש עֻד'ר בערבית והשם עֻד'רה שמשמש במשמעות בתולים ועדר' במשמעות בתולה".
תמצאו עוד מלים שמתייחסות לשורש עצר שמחייבות הסבר. אחת מהן היא עֲצֶרֶת, כגון העצרת הכללית של האו"ם. עצרת היא אירוע או חגיגה, ולפי החוקר קליין, ככל הנראה היא נקראת כך מהיותה עצירה של העבודה, הימנעות מעבודה קשה ביום שבו היא מתקיימת. באופן מיוחד, עצרת, או שמיני עצרת, היא היום שבתום חול המועד של פסח וסוכות, ובתלמוד עצרת היא גם שם נרדף לחג השבועות. שימוש מיוחד הוא מתחום המתמטיקה: 3 עצרת המסומנת !3 היא תוצאת המכפלה של המספרים הטבעיים עד 3, כלומר =63X2X1. ומה עניינו של העוצֵר, לא זה שעוצר את מכוניתו ברמזור – אלא מי שמיועד לרשת את השליט? בעצם, המילה אינה מתייחסת רק לשליט העתידי אלא לשליט בכלל, ריבון, ועוֹצרוּת היא מלוכה, שלטון. השורש עצר פירושו גם לשלוט, מתוך כך שמי ששולט הוא זה שמחזיק במושכות, עוצר ומרסן. עֶצֶר הוא שלטון, ולכן השליט העתידי הוא יורש-עצר, ביטוי המופיע רק פעם אחת במקרא, בספר שופטים. השימוש במונח רק ליורש השלטון, הוא מאוחר. בהסתמך על כתבי יד של תרגומים מוקדמים של התנ"ך, ישנם חוקרים המזהים את המילה עֶצֶר עם הערבית גָדִיר, שופע, עשיר.
שימוש אחר של השורש – אבל גם הוא התפתחות ממנו – הוא במובן של לסחוט, ללחוץ. מכאן המַעֲצֶרֶת, מכבש לעצירת שמן בלחיצה וסחיטה של זיתים.
התקדמנו, ולא השגחנו בכך שגם הזמן התקדם בשעון העצר שלנו, שבעבר היה שעון סטופר מהמילה stop. הסטוֹפֶּר לא התייחד רק לשעונים: סטופ יד וסטופ רגל היו באופניים, וסטוֹפֶּר כיכב במגרש הכדורגל עד שייחדו לו את המילה העברית בַּלָּם, כמו שה-back היה למגן וה-forward לחלוץ. נעצור ונבדוק את הסטופר ואת הבלם. stop נולדה מן הלטינית stuppare שמקורה ב-stuppa, פִּשְתָּה, ומשמעותה לסתום חור בסיבי פשתה (בדומה למה שעושה השרברב) ובמשמעות זו היא קיימת עד היום בצרפתית étouper ובאיטלקית stoppare. זה הפועל, וממנו נוצר שם העֶצֶם stop לפקָק שבו אטמו/פתחו צינורות של כלי נשיפה דוגמת עוגב. מכאן הביטוי pull out all the stops, לעשות הכל כדי להצליח, מכך שאתה חייב לסלק את המכשולים – מילולית, הפקקים שבעוגב, במטרה לנגן בקול – כדי להצליח. השימוש ב-stop כדי לציין מקום עצירה, כגון תחנת אוטובוס, הוא מאוחר מאוד. גם השימוש בפועל stop במשמעות של לעצור אנשים מלהמשיך הוא מאוחר, וגם מקורו בהקשר של סתימת חור כדי לעצור זרימה.
לפני העצירה הזו דיברנו גם על הבלם: כשהוא על מגרש הכדורגל, הריהו בַּלָּם, במשקל הלשוני של כל בעלי המקצוע. במכונית, לעומת זו, הריהו בֶּלֶם (אל תאמר הנדבּרֶקס, אמור בלם-יד. אבל מי יבין אותך?), ומכאן כמובן בלימַת-חירום וכל בלימה אחרת. ההסבר הזה על הבלימה אינו עומד על בלימה – שכן הבלימה השנייה היא כבר משהו שונה לגמרי: אין לה כל קשר למעצורים, והיא מופיעה, שוב יחידאית במקרא, בספר איוב: "נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה". היא מה שאיננו, צירוף של בלי (אין) + מה (משהו).
בנקודה זו נעצור. תודה שעצרתם כוח לקרוא את הדברים, בתקווה שנפתח לכם צוהר לאוצר בָּלוּם, כזה ששמוּר ועצוּר, ובמקרה זה לטובת כולם.
כתיבת תגובה