איך אמר שירותים בתנ"ך? סקירה המילה מהתנ"ך, דרך לשון חז"ל ועד ימינו.
@yiramne ככה הלכו לשירותים בתנ"ך לומדים_עם_טיקטוק לומדיםעםטיקטוק לשון עברית השפה_העברית דקדוק מיליםעדינות לשוןסגינהור לשוןנקייה מוצאות שירותים נוחיות חרה חרא ביתהכיסא ביתהכבוד ביתהמים
תמלול:
מוצאות הוא השם המקראי של שירותים.
בספר מלכים מופיע: וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל וַיִּתְּצוּ אֶת בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂמֻהוּ (כתוב: למחראות) [קוראים: לְמוֹצָאוֹת] עַד הַיּוֹם – הפכו את בית הבעל לשירותים ציבוריים.
צורת הכתיב משקפת את השם הקדום: מחראות מלשון חר֫ה, ובעברית ימינו: ח֫רא (כנראה ההגייה הזו בהשפעת הערבית שם המילה במלעיל ובאל"ף בסופה) – עשיית צרכים, אבל כיוון שעם השנים היא הפכה למילה גסה, לכן בלשון נקייה עידנו את המילה ובתיקון סופרים מפני הכבוד כתבו: מוצאות – מלשון משהו שיוצא מהגוף, כלומר ההפרשות מהגוף.
דבר דומה מופיע בתנ"ך במילה שמשמעה צואה – כתוב חריהם/חראיהם, אבל קוראים: צוֹאָתָם. (אגב, אולי אולי אולי גם מפה האל"ף בעברית במילה חרא שעליה דיברתי קודם.)
אבל במהלך השנים גם מוצאות עברה עידון של לשון נקייה – בלשון חז"ל השם הוא בית הכיסא – כלומר מקום שבו יושבים על כיסא, וכן מופיע בית המים.
חלפו השנים ונוצר עוד עידון של המילה: בימי הביניים מופיע בית הכבוד בלשון סגי נהור, והשם הזה מבוסס על האזכור "בית כסא של כבוד" שמופיע במשנה.
בעברית ימינו – בעבר אמרו בעיקר נוחיות, ואילו היום מקובל שירותים.
כתיבת תגובה