על מקור המילים: חביון, חבית, מחבת, חוביזה, חביתה, אומלט, למינציה.
איך מכניסים למחבת אחת שֵׁיכר, אביזר-נגרים ותוכנית טלוויזיה פופולרית, ומגישים לכוכב-קולנוע אגדי? המילים, כרגיל, הן הגשר בין כל אלה. ומאחורי המילים האלה מתחבא השורש חבה, שהוא צורת-משנה של השורש חבא. לכן, חָבָה פירושו נסתר, התחבא.
מאותו שורש גם חֶבְיוֹן, מה שנסתר ומתחבא, ולכן חביון-לב ייקרא להרהורים הכמוסים שבלב, מסתרי הנפש. המילונאים אומרים, אבל בלי לתת הסבר מלא, כי גם החָבית, כלי-קיבול גדול לנוזלים למשל, הוא משורש זה, מלשון להסתיר, להחביא. המונח הוא עתיק, ומופיע כבר במקורות בשימוש שבו אנחנו עושים גם היום, ושם הוא משמש גם למשל חכמים: "משל לעבד שאמר לו רבו: שבוֹר חבית ושמוֹר את יינה" אומר התלמוד במסכת בבא בתרא, והרי זה מי שנדרש לבצע בבת-אחת דבר והיפוכו ואי-אפשר לקיימו. כמו החבית גם החֶביונֶת, ובעל המקצוע שעושה חביות ומתקנן הוא חַבְתָּן. בעבר, כמובן, היה זה מקצוע חשוב ביותר – והנה, כוכב קולנוע אגדי התנָאָה בשם זה, הלא הוא גֶרי קוּפֶּר, שכן Cooper באנגלית הוא לא אחר מאשר חַבְתָּן. קופר זה, וגם הגרמנית Kufe לחבית, ובדומה גם בלשונות אחרות, כולן מתייחסות ללטינית cuppa, ספל-שתייה, שממנה נגזרו, כפי שכתבנו כבר בהזדמנות אחרת, מילים מוכרות כמו cup, ספל, גביע (וכן world-cup, גביע העולם) – וגם הגרמנית Kopp, ספל-שתייה, אבל גם Kopf, ראש, גולגולת, מה שמאפשר לכם לדמיין אותה ככלי-שתייה. באנגלית, גם butt היא חבית (בלי שום קשר לאותה מילה במשמעות של אחוריים), והיא קרובה של הלטינית buttis במשמעות זו, שממנה נגזרו bota, חבית בספרדית, וגם bottle, בקבוק.
שתינו בירה מן החבית, אבל כדי שלא תעלה לראש ראוי ללוות אותה בדבר-מאכל, ומדוע לא משהו על המַחֲבַת? דומה – אבל אין קשר מילולי, כי המַחֲבַת, וברבות מַחֲבַתּוֹת, היא משורש חבת. ובהקשר של מחבתות שבהן מכינים דברי מאפה, אומר חוקר-המילים קליין כי השורש מופיע במילה האתיופית חַבַּזָה, אָפָה לחם, וקרובתה המוכרת לנו מן הערבית חוּבְּז, לחם. המילה זכורה לכם משמו של צמח החֶלְמִית, חוּבֵּיזָה, המוּכּרת כ"לחם ערבי" או כ"לחם גמדים", ובמלחמת העצמאות שימשה לתושבי ירושלים הנצורים כתחליף. מן המחבת חידש בן-יהודה את החֲבִיתָה, ובמילונו הוא אומר שהיא מן חבת, על אותו משקל של לביבה. חָבִית, אם כן היא כלי-קיבול ליין – ואילו חֲבִית (הגייה זהה, אך ניקוד שונה), וברבים חֲבִיתִים, היא דבר-מאפה על המחבת, רקיק. החביתה הגיעה עד לתוכנית הטלוויזיה "רגע עם דודלי" שבה דיבב שלמה ניצן את "חביתוּש" ושם נולד המשפט המיתולוגי "לא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי".
לחביתה שלנו קדמה ה-omelet הלועזית, omelette בצרפתית, שגם לה היסטוריה מעניינת: את שמה, כמוצר דק ושטוח, קיבלה ממילה שמובנה להב חד ודק – והיא קרובה ישירה של lamella הלטינית, המוכרת גם היום היטב לנגרים (זהו כפיס עץ דק ושטוח המשמש לחיבור) וגם לעוסקים במנועים חשמליים (שם היא לשונית דקה המעבירה זרם חשמלי). תכונת השטיחוּת הזו מופיעה גם במילה לַמינַציה, ציפוי שטוח (למשל, כמו ציפוי של דף נייר ביריעה של חומר פלאסטי) – ועד laminate, המונח האנגלי המשמש בהקשר לפורמייקה שלנו, שהיא לוח מצופה ביריעה פלאסטית דקה.
כתיבת תגובה