על מקור המילים: נפח, מפוח, נפחת, תפוח, נפיחה, אינפלציה.
ה"רגע" הזה מנסה "לתפוס נֶפַח", כי עיסוקו – בנֶפַח ובמילים הקרובות לו.
נפח, אומר המילון, הוא שיעור תפיסת הגוף בחלל. לא משקל אלא נפח, ומשקלם של שני גופים שהנפח שלהם זהה, אינו בהכרח זהה. בעוד שתפיסתית, קווים והשטח הכלוא ביניהם, קלים להבנה, נפח והעובדה שהוא מייצג גוף תלת-ממדי, קשים יותר. אין להתפלא על כך שהמקורות הקדומים עוסקים הרבה בקווים ובשטחים – כולל בשימושים יומיומיים, כגון חישוב שטחי-קרקע ומידות של מבנים, חפצים וכדומה – בעוד שהדיון בנפח ובחישובו נדיר יותר. המלומד גב"ע צרפתי אשר חקר את מונחי המתמטיקה בספרות העברית בימי הביניים, ציין שלא היתה בלשון חכמים מילה להבעת שטח כמושג הנדסי או כמידה, אבל היו שיטות לחשב אותו. מרתק, שהם קראו לו תברייתא (מן השורש הארמי תבר, ובעברית שבר) כי "שברו" את החלקה למִקְטעים, וכך חישבו את שטחה. וגם השתמשו במונח קרוב, שיבור, בדרך כלל בהוראת שטח, אבל גם במובן של נפח. אמנם עסקו פחות, אבל בהחלט היו ערים לכך, ובין היתר נחלקו בגמרא אם תוספת הנֶפַח הנובעת מהטענת משקל שווה של חטים ושעורים על החמור שנשכר לכך, וניזק, מחייבת בתשלום נזק.
נֶפַח הוא מן השורש נפח, וקרובות לו מילים בתחומים שונים לחלוטין: דג אבו-נפחא, אמנם בסלנג, אבל המראה מסביר הכל. וגם מְנַפֵּחַ הזכוכית, והנַפָּח שקיבל את שמו מכיוון שהוא מפיח אוויר בתנור כדי ללַבּוֹת את האש שבה ילבן את הברזל, ועליו נאמר בישעיהו: "חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ", והכלי המשמש אותו הוא מַפּוּחַ. בלי מחלות כמובן אי אפשר, ובמשפחה זו נמצאת הנַפַּחַת, אֶמְפִיזֶמָה, שעניינה עודף של אוויר בריאות. יש אומרים שאפילו התַפּוּחַ הוא מכאן, מן העניין שההפחה (כפי שעוד נראה) עניינה גם בריח, ולכן התפוח הוא מילולית זה שריחו מוּפח. תִּיפַּח נפשי, אבל מכאן חייבים לעבור גם לנְפִיחָה הגופנית. "לעניין גז היוצא מפי-הטבעת יש בעברית הרבה נרדפים" – כתב בשנת תשכ"ג הלשונאי יצחק אבינרי – "אך אף אחד מהם לא ישווה לחידוש המצויין שנתחדש בפי דוברי יידיש: נפיח (במשקל צריח). הוא עולה אף על ה'פליץ' שבפי ילדים". אבינרי אהב את החידוש, אבל היידיש דבקה כנראה דווקא בפוֹרְץ, קרובו הלשוני של fart האנגלי, מילה שהיא אחת הוותיקות במילון האנגלי, משורש לשוני קדום שעניינו פֶּרֶץ-רוח (הדמיון כמובן מקרי לחלוטין), ואת מקביליו תמצאו החל בגרמנית ופולנית – וכלה בסנסקריט. תיפח רוחי אם התכוונתי להגיע לעומק כזה!
ואם כבר עסקנו ברוח ובנפיחתה, יוזכרו גם ביטויים כמו נָפַח את נפשו, ולחילופין אחת מברכות-הבוקר שמקורה בתלמוד: "אֱלֹהַי. נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא. אַתָּה בְרָאתָהּ. אַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי. וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא". וכדי להימנע ממפח-נפש, ניתָלֶה במה שכתוב בתלמוד ואקטואלי היום כבעבר: "תיפַּח נפשם של מקבלי שוחד".
איזו אינפלציה של מילים – ואינפלציה גם היא מכאן, שכן to inflate פירושו לנפח, והמצב הכלכלי הזה מתאפיין בהתרחבות, התנפחות, והיפוכה הסטגפלציה. הנפח כמושג פיזיקלי הוא בלשונות זרות volume ומקורו דווקא בפועל הלטיני volvere שפירושו לגלגל. נשמע לכם מוכר? כן, Volvo היא בלטינית "אני מתגלגל". ב-1915, יצרן המיסבים הידוע גם היום SKF בחר בשם Volvo לקו חדש של מוצרים – וסופו, שקרא כך למכוניות שייצר. מאותו שורש volvere גם שמו של ריקוד הוואלס (מן הפועל הגרמניwalzen , להסתובב) – וגם האקדח התוּפִּי, revolver, שבו תוף מסתובב ובו הכדורים, שהמציא סמואל קולט.
ומה עניין הגלגול לנפח? במקור, ה-volume היה אוסף-גלילים של כתב-יד – ולכן גם היום, volume הוא כרך של ספר – דבר גָּלוּל, מגולגל. קרוב לו בשם ובמראֶה הוא ה-volute, אותו גליל ספיראלי שיש בכותרות של עמודים יוֹנִיים, שבעברית נקרא גם לוליין. מתוך גליל כתבי-היד, "משהו מגולגל", הגיעו בתקופה מאוחרת יותר ל-volume כסֵפר, ומ"נֶפח של ספר" לנפח במובן הגיאומטרי-פיזיקלי שלו.
כתיבת תגובה