על מקור הביטוי "אבן פינה".
אתמול דיברנו על אבן השתייה, שהיא יסוד ובסיס. בעברית יש עוד אבן אחת המשמשת באותה משמעות: אבן פינה.
אבן פינה היא אבן שמַניחים בִּיסוד בניין חדש. לאחר שבא איוב בִּטְענות קשות משום שלא ידע מה הסיבה לייסוריו, משיב לו אלוהים שלא רק את סיבת ייסוריו אין הוא יודע אלא גם את הסיבות לדברים רבים אחרים המתרחֲשים בעולם. "איפה היית ביוסדי אָרץ?" שואל אותו אלוהים. "הגד אם ידעת בינה: על מה אֲדניה הוטבָּעו או מי ירה אבן פינתה?" כלומר מה הם יסודותיו של העולם ומי הניח את אבן הפינה שלו?
גם בימינו משתמשים במטבע הלשון הזה באותה משמעות – אבן פינה היא האבן הראשונה בכל בניין – ואולם מובנו של הביטוי התרחב לציון יסוד ועיקר בכלל: "השאלה הזאת היא באמת אבן הפינה בכל העניין" כתב אחד העם במאמרו 'אמת מארץ ישראל', וביאליק כתב במאמרו 'משנָה לעם': "כל הסגולות האלה מזכות את המשנה להצטרף אף היא לאבני הפינה… של חינוך העם בכל הזמנים."
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה