שתייה מלשון תשתית ועל הקשר לשתי וערב.
אבן גדולה הייתה מונחת על קרקע המקדש בירושלים, ועליה עמד הארון עם לוחות הברית. האבן הזאת נקראה אבן השתייה, אבל אין לה שום קשר לא לשתייה ולא למים.
לפי אגדת חז"ל מן האבן הזאת התחילה בריאת העולם: "ר' יוסֵי אומר ממנה נשתה העולם." ממנה נשתה העולם – עליה הושתת העולם, היא הייתה הבסיס של העולם.
המילה שָּת פירושה יסוד, בסיס: "כי השָׁתות ייהרְסון, צדיק מה פעל" כתוב בתהילים. שָתות – יסודות, יסודות של מבנה ויסודות החברה.
גם שְתי שבצירוף שְתי וָערב מקורו ב'שָת' – שתי הם חוטי היסוד באריגה, חוטי האורך שלתוכם אורגים את חוטי הערב, חוטי הרוחב.
הסלע הבולט באדמת הר הבית באמצע מסגד כיפת הסלע אף הוא נקרא בימינו 'אבן השתייה'. ובהשאלה משתמשים במטבע הלשון הזה לציון כל יסוד שהוא: "אין לעשות לשון אחת קרקע לגידולי התחייה של לשון אחרת – לשון לשון וקרקע שלה ואבן השתייה שלה." כתב ביאליק במאמרו 'חֶבלי לשון'. ובכלל, הלשון היא אבן השתייה לתקשורת בין בני אדם.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה