על מקור הביטוי וגם מהו "כלח".
המשורר י"ל גורדון התפלמס עם המשכילים בני דורו, שהתנגדו להחייאתה של העברית, ובשירו 'למי אני עמל' הוא מביא את דבריהם: "עזבו שפה, עליה אבד כלח. עזבו ספרותה, תפל מבלי מלח, עזבוה כי איש לשפת ארצו נלך." והיום אפשר לשמוע למשל: "על שיטות הלימוד האלה אבד כלח." האמירה ברורה, אבל המילה 'כלח' סתומה.
שתי פעמים יש כלח בתנ"ך, שתיהן בספר איוב, וגם שם המילה סתומה, עד כי רש"י כותב בפירושו: "אין סמך במקרא להבין מליצתו… ויילמד מעניינו." כלומר אין על מה להסתמך בקשר לפירוש של המלה הזאת. אפשר רק לשער את הפירוש של המילה 'כלח' מן ההקשר.
ומן ההקשר אפשר להבין ש'כלח' פירושה זקנה. פעם אחת כתוב אצל איוב הניב עצמו: "עלימו אבד כלח", וגם כאן הבינו 'זקנה'. בהשפעת הפירוש הזה שימשה המילה 'כלח' במשמעות 'זקנה' גם אצל משוררים והוגי דעות בספרד של ימי הביניים.
בימינו משמש 'כלח' רק בניב 'אבד עליו כלח' – התיישן, שזמנו עבר. ובהזדמנות זו כדאי לציין: אבד עליו כלח, על פי הביטוי המקורי, ולא 'הכלח'. מכל מקום היום מעמדה של העברית איתן ויציב, ואיש לא יאמר עד שאבד עליה כלח.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה