על מקור הביטוי ועל השינוי שחל בו (אל העצים ואל האבנים) וגם על מקור הביטוי "דבר אל הקיר".
הנואם דיבר על העצים ועל האבנים. הוא פטפט ופטפט, אבל על נושא נאומו לא אמר כמעט כלום.
"על העצים ועל האבנים" פירושו 'על הכול', 'על כל דבר', 'על דא ועל הא'. על המילים "לזרעך אחריך" שאלוהים אומר לאברם בשנו את שמו לאברהם, התלמוד אומר: "בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה. אין זרעך אחריך על מי שורה? על העצים ועל האבנים."
ובעניין אחר המדרש אומר: "שפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על ישראל." כלומר, אלוהים הרס את הארץ אבל בבני האדם לא פגע. במקורות האלה על העצים ועל האבנים – פשוטו כמשמעו, אבל בספרות החדשה משתמשים בביטוי בהשאלה, בעיקר במה שקשור לדיבור, לפטפוט: "מגמיעה יתרה… פי נעשֶה כמעיין הנובע ואני מדבר על העצים ועל האבנים" כתב מנדלי מוכר ספרים. ואולם בעברית המדוברת היום השתנה מעט מטבע הלשון עצמו: במקום על העצים ועל האבנים מקובל להגיד אל העצים ואל האבנים: "אני מדבר ומדבר ודבר לא משתנה, כאילו דיברתי אל העצים ואל האבנים. אל העצים ואל האבנים, ובגרסה אחרת, שאולה מיידיש -דבר אל הקיר.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה