על מקור הביטוי ועל משמעות המילה עשתונות.
"איבדתי את העשתונות והכיתי אותו", ניסה החשוד להתגונן. יש המאבדים את העשתונות לעתים קרובות, ויש שאינם מאבדים אותם כלל. מהם העשתונות שמאבדים מדי פעם בפעם?
את שורש המילה עשתונות – עש"ת – מוצאים בתנ"ך שלוש פעמים – פעמיים בעברית ופעם אחת בארמית. בספר דניאל, הכתוב רובו ארמית, כתוב: "וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקמוּתֵיה עַל כָּל מַלְכוּתָא" – והמלך חשב להעמידו על כל המלכות. עשית – חשב. וגם בעברית יש לפועל הזה אותה משמעות: ""מה לך נרדם, קום קרא אל אלוהיך, אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נאבֵד", אמר רב החובל ליונה הנביא בשעה שספינתו חישבה להישבר. אולי אלוהים יתעשת – ישנה את מחשבתו, ישקול שוב את החלטתו ויעביר את רוע הגזרה.
גם היום אנחנו מתעשתים – נמלכים בדעתנו ומשנים את מחשבתנו, שוקלים שוב. נחזור אל הביטוי שפתחנו בו – אבדו עשתונותיו. הביטוי הזה עצמו כתוב בספר תהילים: "ביום ההוא אבדו עשתונותיו". והכוונה: ביום מותו של האדם אובדים עשתונותיו – מחשבתיו נעלמות. והיום, כאמור, איבד את עשתונותיו – איבד את השליטה על מחשבתו, על מעשיו, ועשה מעשים לא צפויים כמו החשוד שהכה את חברו.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה