על הבעיה בצורה ו/או ומה החלופות לכתיבה הזאת.
אדם אחד הוריש את רכושו לפלוני ו/או לאשתו. מי יזכה בירושה? שניהם או אחד מהם? ואם אחד מהם, מי מהשניים?
את הסיפור הזה הביא לפני שנים רבות השופט חיים כהן במאמר שקרא לו 'סכלות ו/או איוולת'. הוא קבל על "מאות ו/או הזועקים אליו מן המסמכים המוגשים לבית המשפט… עצם הצירוף הזה מעיד על התחמקות מהחלטה ועל החלפתה בתחבולה לשונית ובערמה הגיונית", כתב השופט כהן.
עם הזמן חדר הצירוף המוזר הזה, המתורגם מאנגלית, גם ללשון המחקר, העיתונים והתכתובת. למשל: "תוכלו לכתוב ו/או לטלפן." הלשונאית שושנה בהט כתבה: בדרך כלל די במילת הבררה 'או', שכן אם אחד מהדברים יפה לעניין, על אחת כמה וכמה שניהם יפים לו". כלומר, מי שאומר 'או' ממילא כולל בה את 'ו'. "אדם הזקוק לפקיד היודע אנגלית או צרפתית" כותבת שושנה בהט, "האם יפסול מועמד היודע את שתיהן?" – כלומר אנגלית וצרפתית?
בפעמים הנדירות שבהן חשוב לציין גם את הבררה 'או' וגם את החיבור 'ו' יפה לעשות זה במפורש. למשל: בבוקר תוכלו לאכול פחמימות, חלבונים או צירוף של השניים. אבל בדרך כלל די ב'ו' או ב'או' : או 'ו' או 'או' ולא 'ו/או'.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה