על משמעות הביטויים שהרש במרכזם.
"אם יימשך הקיצוץ, לא יהיה לנו קולנוע. גם עכשיו התקציב הוא – כבשת הרש". כבשת הרש נראית כאן שלא במקומה. את כבשת הרש ירשנו מן המשל שהמשיל נתן הנביא לדוד המלך, כדי להוכיח אותו על ששלח את אוריה למות במלחמה, ונשא לאישה את בת שבע אשתו. ובמשל שני אנשים – אחד עשיר, בעל צאן ובקר לרוב, ואחד רש, בעל כבשה אחת. וכשבא אורח לעיר, שחט העשיר את כבשתו היחידה של הרש. זאת כבשת הרש.
ואילו בספר משלי מוזהר הלועג לרש – המבזה את העני, ומעשהו שקול למי שמקלל את אלוהיו: "לועג לרש – חירף עושהו". ומכאן: לעג לרש. לעג לרש, היום – מעשה שאין בו כדי לעזור לאדם, או לגוף, אלא יש בו רק כדי להדגיש את נקודת התורפה שלו או את מומו.
כך מתרוצצים להם בלשוננו שני ביטויים שהרש במרכזם: כבשת הרש ו-לעג לרש. מי שהלין על מצב הקולנוע, לא על כבשת הרש הגזולה רצה לדבר, אלא על 'לעג לרש'. "גם עכשו התקציב הוא – לעג לרש".
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה