על המשמעות של "אמש" בתנ"ך לעומת לשון חז"ל ועל השימוש בימינו כולל בצירוף "ליל אמש".
"באחד האמשים האלה" נהג לכתוב אפרים קישון: "באחד האמשים האלה הודיעה לי האישה שיש לנו צורך במכונת כביסה חדשה."
קישון אהב לשחק במילים, ובמילים הכול מותר.
אך בשפה השגורה בפינו אין 'אמשים', אלא בכל יום ויום יש רק אמש אחד, והוא – בערב שעבר, אתמול בערב.
לבן כעס על יעקב שברח ורדף אחריו. בחלום הלילה נגלה אליו אלוהים ואסר עליו לדבר עם יעקב. ולבן, בספרו את הדבר ליעקב אמר: "אלוהי אביכם אמש אמר אליי וכו'". מכאן – אמש – אתמול בלילה.
אמנם בלשון חכמינו שימשה המילה 'אמש' ניגוד של המילה 'היום', ומכאן אפשר להבין – יום אתמול כולו, ולאו דווקא אתמול בערב או בלילה: "אם היום אם אמש", כתוב במשנה, במסכת עירובין. וגם בערבית – אמס, מקבילו של אמש, הוא –אתמול. ואף על פי כן בעברית בת זמננו, האומר 'אמש' מתכוון לומר 'אתמול בערב' כמו בתנ"ך.
אם כן, אין כל היגיון בצירוף 'ליל אמש', שהוא ליל אתמול בערב, ליל אתמול בלילה. לא נאמר אפוא: "בליל אמש נראה בשמי ישראל ליקוי לבנה" אלא "אמש נראה בשמי ישראל ליקוי לבנה". וגם: "אמש נועדו בחשאי שלושה מבכירי השרים". לא 'בליל אמש' אלא: אמש.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה