הסבר על מקור קופת שרצים וטובל ושרץ בידו.
אתמול דיברנו על קופה של שרצים. גם היום נבלה במחיצתם של שרצים – בעלי החיים השורצים על האדמה.
מעיקרם לא היו השרצים יצורים דחויים, הם נבראו ראשונים מכל בעלי החיים, ביום החמישי, אבל אצל חכמינו זיכרונם לברכה נעשו סמל לטומאה ולחטא.
כך אפשר להסביר את קופת השרצים וגם את הניב 'טובל ושרץ בידו'.
הנוגע בשרץ נעשה טמא. כדי להיטהר עליו לטבול במים. אבל אדם הטובל במים ובה בעת מחזיק שרץ בידו, כלומר מטמא את ידיו, מה תועיל לו הטבילה? והתלמוד במסכת תענית שואל: "אדם שיש בידו עבירה ומתוודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה?" ומשיב: "לאדם שתופס שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה", כלומר לא הועילה לו.
אבל התלמוד משאיר בידי הטובל דרך לשוב ולהיטהר, ואומר: "זרקו מידו, מיד עלתה לו טבילה, שנאמר: "ומודה ועוזב ירוחם". ורש"י אומר: "והמודה ואינו עוזב – כטובל ושרץ בידו."
ובימינו, מי שמעיד על עצמו שהוא חוזר בו ממעשה שחיתות או ממעשה לא מוסרי, אבל למעשה הוא מעמיד פנים וממשיך בדרכו, אפשר לומר עליו שהוא טובל ושרץ בידו.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה