על מקור הביטוי ועל משמעות המילה משאה והקשר למילה נשיא.
רותי: כ' בתמוז הוא יום פטירתו של בנימין זאב הרצל – לפני מאה ועשר שנים. הקמת מדינה ליהודים הייתה משאת נפשו של הרצל. כאן רות אלמגור רמון. ואני מבקשת לדבר אתך, נורית אלרואי, על 'משאת נפש'. למה שאיפה עזה להגשים תקווה נקראת בעברית משאת נפש?
נורית: משאת נפש אומרים וגם משאת לב. משאה היא הרמה, הגבהה במובן הפיזי, מן השורש נ-ש-א כמו משא מטען כבד שמרימים, ובצירוף המילה נפש או לב התקבלה משמעות מופשטת, וכך נשיא הוא אדם מורם מעם.
רותי: והצירוף 'משאת נפש' – מן המקורות?
: לא, הוא חודש בעברית של ימינו, אבל מתבסס על "משא נפש" מספר יחזקאל: "בְּיוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת מָעוּזָּם, מְשׂוֹשׂ תִּפְאַרְתָּם, אֶת מַחְמַד עֵינֵיהֶם וְאֶת מַשָּׂא נַפְשָׁם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם". משא נפשם מקביל למחמד עיניהם – כל היקר להם והאהוב עליהם יילקח מהם.
רותי: אפשר לראות במשא נפש עניין ששואפים אליו, נושאים אליו את הנפש, מגביהים את הנפש.
נורית: נכון. והסופר י"ל פרץ ראה בביטוי הזה הגבהה מופשטת יותר, שאיפה עזה, ואת סיפורו 'שהשמחה במעונו' הוא פותח במשפט: "הם יש להם אך חפץ אחד, משׂאת נפש אחת… תן להם טעם חיים! תן להם חדוָה! שׂמחה הם מבקשים!" משאת נפש היא אפוא טעם החיים. שאיפה להשיג דבר שנמצא למעלה מאתנו.
משאת נפשו של הרצל הייתה להקים מדינה ליהודים ומשאת הנפש של רבים מתושבי המדינה שקמה היא לחיות סוף-סוף בשקט ובשלווה.
רותי: נורית אלרואי, תודה רבה.
כתיבת תגובה