על המקור המעניין של הביטוי "אותיות פורחות באוויר" והקשר שלו למתן תורה.
רותי: שלום, כאן רא"ר, והיום אדבר עם נורית אלרואי על אותיות פורחות באוויר. מדוע דווקא היום, נורית?
נורית: משום שהן קשורות למתן תורה שחל בשבועות. בתלמוד הצירוף הזה נזכר בשני עניינים, האחד קשור בשבירת לוחות הברית. "לוחות נשברו ואותיות פורחות" כתוב בתלמוד: כאשר שיבר משה את הלוחות פרחו האותיות שהיו כתובות עליהם אך לא הלכו לאיבוד: "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" אומר לו אלוהים, "וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ". אותן אותיות שפרחו מן הלוחות הראשונים הן שהתאספו מחדש ונקבעו בלוחות החדשים.
רותי: וגם העניין השני קשור במתן תורה?
נורית: לא, אבל הוא קשור בתורה ובאחד מעשרת הרוגי מלכות, עשרת התנאים שהוציאו הרומאים להורג באכזריות רבה. את רבי חנינא בן תרדיון שרפו באש עם ספר תורה, לאט-לאט "כדי שלא תצא נשמתו במהרה". בשעה שנשרף שאלו אותו תלמידיו מה הוא רואה והוא השיב: "גווילין נשרפין ואותיות פורחות", כלומר הרומאים יכולים לשרוף את הגווילים, את החומר שהספר עשוי ממנו, אבל לעולם לא יוכלו לשרוף את המילים – את תוכנה ואת רוחה של התורה.
רותי: היום אומרים 'אותיות פורחות באוויר'.
נורית: נכון. כבר רש"י אמר על גט שאינו תקף: "ונמצאו אותיות פורחות באוויר". התוספת הזאת של המילה "באוויר" שינתה את המשמעות מן הקצה אל הקצה, ומעתה הכוונה היא: מילים ריקות מתוכן. וכך עבר הביטוי מקודש לחול, מעניין נצחי לעניין חולף ולא חשוב.
רותי: תודה רבה, נורית אלרואי.
כתיבת תגובה