פי שניים או פי שתיים, וגם על המשמעות המקורית של הביטוי.
"בחוץ לארץ תשלמו פי שתיים מבארץ" – לא ייתכן!! אחרי פי – לעולם לשון זכר: פי שניים, פי שבעה, פי עשרה.
ספר דברים מתאר מצב שבו נשא גבר שתי נשים – האחת אהובה עליו, והשנייה שנואה, והבן הבכור, אף על פי שהוא בן השנואה – יירש כפליים: "כִּי אֶת הַבְּכֹר, בֶּן הַשְּׂנוּאָה, יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ". פי שניים – חלק של שניים – חלק השווה לחלקם של שני בנים: כפול מהבן האחר. הירושה כולה היא השלם, שלושה שלישים – הבכור יקבל שני שלישים, והאחר – שליש. ו
התלמוד אומר: "לתת לו פי שנים – פי שנים כאחד" – פי שניים מן הבן האחר, ואם יש כמה בנים – יקבל הבן הבכור פי שניים מכל אחד מהם. וכשאלישע הנביא מבקש מאליהו: "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי", הוא מתכוון לומר: עשה שתשרה עליי רוח אלוהים כפליים ממה ששורה עליך. "הקשית לשאול", עונה לו אליהו, ורד"ק מפרש: "די היה לך בחלק אחד מרוחי או בחצי רוחי אבל פי שנים דבר קשה שאלת". חלק אחד – שליש, ופי שניים – כפליים: שני שלישים. פי – ואחריו תמיד לשון זכר: פי עשרה, פי שלושה, פי שניים: "בחוץ לארץ תשלמו פי שניים מבארץ"..
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה