על הכלאה שני הביטויים שבכותרת לכדי אחד: מבושש ובא.
"החורף כבר מבושש ובא", אמר מישהו. באמירה הזאת מעורבבים שני ביטויים:
האחד – "החורף ממשמש ובא" – קרב ובא, עומד בפתח, והשני – הפוך ממנו – "החורף מבושש לבוא" – מתעכב, מתמהמה.
משה לא ירד מהר סיני זמן רב. "וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר… " כתוב בספר שמות. הוא התעכב על ההר. יש סוברים שהפעלים בושש ובוש גזורים מאותו שורש –ב-ו-ש.
בוש – התאכזב, יצא בפחי נפש. אמו של סיסרא חיכתה עד בוש, אבל בנה לא שב מן המלחמה. "מדוע בושש רכבו לבוא?" היא שאלה בדאגה. חיכתה עד בוש – עד שנכזבה תקוותה. העיכוב והאיחור גורמים לאכזבה, למפח נפש.
אליעזר בן יהודה, במילונו, טוען שאין קשר בין שני הפעלים, וכי 'בושש' גזור מן השורש ב-ש-ש ופירושו התאחר, לא מיהר.
מכל מקום שני ביטויים יש כאן – 'בושש לבוא' ו'ממשמש ובא'.
'ממשמש ובא' מקורו בלשון חכמים. ממשמש – ממשש, נוגע בדבר מה. החורף ממשמש ובא, הוא כבר קרוב עד כדי נגיעה – כאילו אפשר לגעת בו, למשש אותו. החורף כבר ממשמש ובא או החורף מבושש לבוא.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה