על המשמעות המקורית של הביטוי והקשר שלו לליל הסדר.
בליל הסדר, כידוע, מצווה לשתות ארבע כוסות, והמשנה מפרטת מה לעשות אחרי שמוזגים יין לכל כוס. אחרי הכוס השלישית – "מוזגים כוס רביעי וגומרים עליו את ההלל".
ההלל הוא סדרה של שישה מזמורי תהילים המהללים את מעשיו של אלוהים.{להלל הזה קוראים הלל המצרי והוא מורכב ממזמורי תהילים אלה: קיג-קיח אותם אומרים אחרי ההגדה בליל הסדר} מיום שחרב בית המקדש קוראים בבית הכנסת את ההלל בשלמותו – 'הלל הגדול', [תהילים קלו כולו ורק הוא] בשלושת הרגלים ובחנוכה, ומאז קום המדינה – גם ביום העצמאות, ואילו בראשי חודשים ובחול המועד קוראים הלל מקוצר, 'חצי הלל'.
בבית המקדש נהגו לקרוא את ההלל הגדול מתחילת הקרבת קרבן הפסח ועד סופה. ואם רבו הקרבנות והקריאה נסתיימה לפני שגמרו להקריב, היו קוראים שוב מן ההתחלה ועד הסוף – גומרים את ההלל. משבוטל קרבן הפסח קוראים את ההלל בשלמותו [הכוונה לא להלל הגדול אלא לששת המזמורים המכונים הלל המצרי] גם בליל הסדר. ואולם מאחר ש'הלל' הוא שבח, קיבל הביטוי "לגמור את ההלל" בעברית החדשה משמעות חדשה – לשבח. כך משתמשים בו הסופרים ממנדלי מוכר ספרים ואילך, והיום אפשר למצוא בלשון העיתונות: "שחקן זר מגיע לקבוצה ומיד גומרים עליו את ההלל". אבל בליל הסדר ובמועדים אחרים חוזרים אל המקור וגומרים אל ההלל בקריאת מזמורי תהילים.
כתבה: נורית אלרואי [בסוגריים הערות של צופי ושל מאזינים.]
כתיבת תגובה