גלו מה מקור הביטוי.
גם אם מוגש כתב אשמה נגד מנהיג רב זכויות – 'ייקוב הדין את ההר', מצאנו במאמר.
נראה שהתמונה שברקע הביטוי הזה היא שכוחו של הדין רב עד כדי כך שאפילו הר אינו יכול להיות מכשול בדרכו. ובהשאלה: צריך למצות את הדין בלא משוא פנים ובלא רחמים ובלי להתחשב בנסיבות.
התלמוד מציג חילוקי דעות בין החכמים בקשר לתפקידם של הדיינים: היו שקבעו שאסור להם לפשר בין בעלי הדין, היו שגרסו שכל עוד לא הסתיים הדיון מותר לדיינים לחפש פשרה, ואחרים קבעו שמצווה על הדיינים לנסות ולפשר בין הצדדים, ורק בלית בררה עליהם לפסוק את דינם.
במחלוקת הזאת דנה מסכת סנהדרין: 'לבצוע'? שואלים שם, כלומר להתפשר? רבי אליעזר, בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע "וכל הבוצע הרי זה חוטא… אלא ייקוב הדין את ההר". ולחיזוק עמדתו הוא נתלה במשה רבנו שהיה ידוע בקפדנותו, וטוען שגם הוא היה תומך בגישה של 'ייקוב הדין את ההר' ודוחה את הפשרה כדי שייעשה משפט צדק. משה בוודאי לא היה מסכים לשום עסקת טיעון. נוקב – מעמיק, חמור, חסר פשרות. ומכאן היום שכיחים הצירופים 'דיון נוקב', 'ויכוח נוקב', 'שאלה נוקבת' – ייקוב הדין את ההר.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה