עוד על ניבים וביטויים שונים בשבח השתיקה, כמו: מוות וחיים ביד לשון ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה.
יש המרבים להבטיח אך אינם מקיימים. עליהם אומר ספר משלי: "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר". הבטחות השווא הן כמו נשיאים, כלומר עננים, ורוח המבטיחים גשם, אבל הגשם אינו יורד. שני המצבים גורמים לאכזבה.
על מי שמבטיח ואינו מקיים המדרש אומר: "אין כוחו אלא בפיו", הוא חזק רק בדיבורים. לאדם כזה כדאי להזכיר את דבריו של שמאי: "אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה". מי שמרבה לדבר עלול לגלות סודות. ועל כך אומר המדרש: "אוזניים לדרך ואוזניים לכותל". אפילו הדרך והקיר עלולים לשמוע ולהוליך את השמועה – סודות דרכם להתגלות, ולכן עדיף לשתוק. השתיקה מבטיחה שהסודות לא יתגלו.
עוד על הסכנה שבדיבורים מיותרים אומרת מסכת אבות במשנה: "כל המרבה דברים מביא חטא", ועל הבריאות שבשתיקה: "לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". ספר משלי מרחיב את הסכנה שבדיבורים המיותרים עד סכנת מוות: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" – הדיבור ממית ומחיה ולכן צריך להיזהר בו. והמדרש, מדרש תנחומא מרחיב: "'"מות וחיים ביד לשון". אל תאמר, הואיל ונתנה לי רשות לדבר, הריני אומר כל מה שאבקש."
כתיבת תגובה