על הקשר בין דיבה ובין דיבור וכן לדיבוב – הן של שוטר את הנחקר והן בעולם הסרטים המצוירים.
"שופטי בית המשפט דחו את תביעת הדיבה נגד העיתון". תביעת דיבה והוצאת דיבה – צירופים שבבסיסם המילה המקראית 'דיבה'.
'דיבה' במקורה – דיבור, בעיקר לשם רכילות. דיבה, מן השורש דב"ב, שמשמעו העיקרי – להשמיע קול דיבור. מכאן "דובב שפתי ישנים" – פעולתו של היין, בלשון שיר השירים, אף כי יש מפרשים דובב – גורם ליין לטפטף, משורש אחר.
ובתלמוד מוצאים את הביטוי 'שפתיים דובבות' – ממלמלות, לוחשות, ובמדרש "בעל דבב" הוא בעל ריב – מי שיש לו לומר על זולתו דברי גנאי. בלשון הפייטנים לדובב – להביא לידי דיבור, וכך גם היום: המורה מדובב את התלמיד והחוקרים מדובבים את הנפגעים ממעשה אלימות.
בעידן הטלוויזיה נוצר פועל חדש – לדַבּב והפעולה – דיבּוב, בשל דמיון הצליל ל- dubbing באנגלית. דיבוב הוא הכנת פסקול מתורגם לסרט על פי תנועות השפתיים בשפה המקורית. מעתה יש לנו בעברית החדשה דיבוב ודבּוב.
המילה התנ"כית 'דיבה' מופיעה בשני הקשרים: יוסף שנא את אחיו "ויבֵא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם", ואילו המרגלים ששלח משה לארץ כנען "הוציאו את דיבת הארץ רעה". מכאן הפרשנים מסיקים: המביא דיבה אומר דברי אמת, והמוציא דיבה משקר.
ואכן היום הוצאת דיבה נאמרת על דבר שקר בלבד.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה