על מקור הביטוי "יצא בשן ועין".
"מן התביעה האחרונה יצא בשן ועין". יצא בשן ועין – נחלץ מן הצרה בנזק גדול. כששומעים על אדם שיצא בשן ועין מתסבוכת כלשהי, אפשר לחשוב שהציל לפחות עין אחת ושן אחת, אבל מתברר שלא זאת המשמעות.
הבלשן דב ירדן הסביר לפני יותר מארבעים שנה את החידוד שבביטוי הזה: ספר שמות מתאר פגיעה בעבד, המזכה אותו בחירותו: "וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושיחתה, לחופשי ישלחנו תחת עינו. ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל, לחופשי ישלחנו תחת שינו." כאשר אדם פוגע בעינו או בשינו של עבדו, עליו לשחררו מעבדותו. התלמוד, בדברו על החוק הזה, אומר בקיצור: עבד ה"יוצא בשן ועין" או שפחה היוצאת בשן ועין. מכאן בלשון ימינו "לצאת בשן ועין" – מי שאומר 'יצאתי מהעניין בשן ועין' ממשיל עצמו לאותו עבד כנעני, שהשתחרר מעבדותו לאחר שפגע אדונו בעינו או בשינו.
גם הסופרים בעת החדשה משבצים ביצירותיהם את הביטוי "יצא בשן ועין": בסיפורו "קרית ספר" כתב יהודה לייב גורדון": "והאיש משתאה להם מחריש לדעת מה יעשׂה ה' בו: האם יצא שלום מביניהם או יצא בשן ועין ובריסוּק אברים"? יצא בשן ועין – הצליח להיחלץ מצרה, אך בהפסד גדול.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה