על מקור הביטוי וגם על המשמעות המקורית שלו.
הדורשים מן האישה לשבת בדל"ת אמותיה מחזקים את דרישתם במילים: 'כל כבוֹדה בת מלך פנימה', ומסבירים: מקומה של האישה בבית, שם היא זוכה לכבוד הראוי לה, כבת מלך. ואולם בפסוק שממנו האמירה הזאת לקוחה, במזמור תהילים, לא כתוב כבוֹדה אלא כבוּדה: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ". הפסוק מתאר את עושרה של בת המלך. יש המפרשים כבוּדה – נכבדה, חשובה, וכך כתב גם מנדלי בסיפורו 'השׂערה': '"גברת הבית הכבודה ו…בעלה הנכבד", וביאליק דיבר בסיפורו אגדת שלושה וארבעה על משרה כבוּדה.
ואם כן פירוש אחד הוא: בת המלך הנכבדה נמצאת בתוך הארמון בכל תפארתה.
אולם כבוּדה היא גם רכוש כבד ורב. בני שבט דן חיפשו נחלה להתיישב בה: וַיָּשִׂימוּ אֶת הַטַּף וְאֶת הַמִּקְנֶה וְאֶת הַכְּבוּדָּה לִפְנֵיהֶם". לפי הפירוש הזה משמעות הפסוק: כל רכושה של בת המלך – בארמון פנימה.
ואולם בכל הדורות היו שהוציאו את הפסוק מפשוטו, ואף הרמב"ם, בחיבורו "משנה תורה" אומר: "שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב "כל כבוּדה בת מלך פנימה".
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה