על הוויכוח מה יהיה השם של המאכל הטעים בחנוכה: אספוג, סופגנייה או סופגנית.
שבועות אחדים לפני חג החנוכה כבר מוצאים בחנויות את הסופגניות העגלגלות, הרכות והמתוקות.
מקורן של הסופגניות במרכז אירופה, והן 'עלו ארצה' עם יהודי אירופה. ואולם כבר במשנה נזכר מאכל די דומה ושמו סופגנין: "הַסֻּפְגָּנִין, וְהַדֻּבְשָׁנִין… פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה" כתוב במסכת חלה. ור' עובדיה מברטנורא מפרש: "הסופגנים – לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג."
מן הסופגנין שבמשנה חידש דוד ילין בשנת תרנ"ז את הסופגניות, על שום שגם הן רכות וספוגיות, ומהן נגזרה צורת היחיד – סופגנייה. אך היו שהתנגדו לחידוש הזה וטענו שהסיומת -יה למילים הפכה למגפה, למשל: חנוכייה, ומכבייה הקשורות בחנוכה וגם עגבנייה, שמשייה ומטרייה.
ביאליק הציע במקום הסופגנייה את המילה אֶסְפּוֹג, במשקל אֶתְרוֹג. ואולם האקדמיה ללשון העברית קבעה: לא סופגנייה ולא אספוג אלא סופגנית.
ומדוע אוכלים סופגניות בחנוכה דווקא? משום שמטגנים אותן בשמן עמוק, והשמן הוא אחד מסממני החג לזכר נס פך השמן.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה