על המשמעות הניטרלית של "מסביר פנים" ומה ההפך של הביטוי.
"הסבר פניך לתייר", אומרים אצלנו מראשית ימי המדינה. המסביר פנים מתייחס אל זולתו במאור פנים. מסביר פנים – בלשון חכמים, והיפוכו: מעז פנים – מציג פנים עזות – נוקשות.
התלמוד הירושלמי ביקש למנוע יחס של איפה ואיפה במשפט וקבע: "שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעז פנים כנגד האחד". ובמסכת אבות, במשנה, כתוב: "והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" כלומר בהבעת פנים נעימה, בחיבה ובאדיבות.
מעיקרו 'סבר פנים' הוא ביטוי ניטרלי, ולאו דווקא חיובי: סבר פנים – מבט, הבעת פנים.
בתנ"ך השורש הזה נכתב בשי"ן ומשמעותו לראות, להביט: "ואהי שׂובר בחומות ירושלים אשר הם פרוצים", אומר נחמיה. שׂובר – מסתכל, מתבונן.
בלשון חכמים השורש הזה נכתב בסמ"ך, והוא שכיח בעיקר במשמעות הקשורה בחשיבה: סבור, מסתבר וסברה. נראה שהמשמעות הזאת, וגם הכתיב בסמ"ך, באו אל העברית מן הארמית. סְבַר בארמית – חשב. 'סבר פנים' ו'הסברת פנים' – משמעם המילולי מבט, הבעת פנים, ומכאן: הבעת פנים מאירה.
"הווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" ו"הסבר פניך" – עצות שלא אבד עליהן כלח.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה