על מקור הביטוי "מכה שלא כתובה בתורה".
את הפסח חוגגים בכל שנה לכבוד יציאתם של בני ישראל מעבדות לחירות, לאחר שלקו המצרים עשר מכות קשות ונמרצות.
בלשון ימינו המכות האלה מכונות 'מכות מצריים'. המכה האחרונה והקשה ביותר מעשר המכות הייתה 'מכת בכורות' –קיבלה את שמה בימי התלמוד: "לך הגדולה – זו קריעת ים סוף, והגבורה – זו מכת בכורות" – כך מפרש ר' עקיבא את הנאמר בדברי הימים: "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה". וְהַמכה היא חבטה, מהלומה, וגם צרה.
עשר המכות – הצרות הצרורות שהוכו בהן המצרים – אפשר לומר עליהן שהן 'מכות הכתובות בתורה'. אבל יש גם 'מכה אשר לא כתובה בתורה', כלומר צרה גדולה מאין כמותה. בפרשת 'כי תבוא' שבספר דברים מקובצות הקללות שנכונו לעוברים על דברי התורה: הם יחלו במחלות, יאבדו את רכושם, יסבלו רעב ואף יוגלו מארצם. אבל לא רק חולאים ומכות המוזכרים במפורש בפרשה יבואו על העם הסוטה מהדרך הישרה, אלא "גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת".
והיום מכה שלא כתובה בתורה היא כל קושי מתמשך ומעיק: "שיחות מתמשכות בטלפונים הניידים במקומות ציבור – מכה שלא כתובה בתורה".
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה