על צהוב אינו קשור לצבע אלא לצעקה.
"בשנים האחרונות שני הסופרים צְהוּבִים זה לזה". צהובים זה לזה – שונאים זה את זה.
אמנם בשפת הצבעים צהוב הוא צבע השנאה, אבל נראה שאין קשר בין 'צהובים זה לזה' לבין צהובּים – בצבע הצהוב. שני שורשים דומים יש בעברית – צה"ב שממנו נגזרות כל המילים הקשורות בצבע הצהוב, וצה"ב שפירושו לריב להתקוטט, להעליב ולשנוא, והוא דומה לפועל הערבי צַחַ'בַּ שמשמעו לצעוק.
מקורו של הפועל בעברית בלשון חכמים. "משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד אביו", כתוב במדרש, "אמרו לו השומעים… כנגד מי אתה עומד וצוהב כנגד אביך…" צוהב – צועק, מעליב. ועל אדם שהיה שרוי בריב עם אחר היו אומרים: "היה צהוּב עם חברו" או "היה צהוב לחברו". צהוּב ולא צהוֹב ומכאן ברבים צהוּבים ולא צהובּים. בספר שמות מתוארת מכת הברד: "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד". ועל זה אומר המדרש "נס בתוך נס" – הברד לא כיבה את האש, והאש לא המסה את הברד אף על פי ש"אש וברד צהובים זה לזה".
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה