גלו מה הביטוי המלא של "העלה חסר בידו" ומה מקור הביטוי הזה.
"היו התייעצויות אך הן העלו חרס", שמענו. ואולם לא ההתייעצויות מעלות חרס אלא האדם הוא שמעלה חרס – מעלה חרס בידו.
"העלה חרס בידו" הוא סופו של ניב. את ראשיתו אפשר למצוא בשירת הים. בתיאור טביעתם של פרעה וחילו משה ובני ישראל אומרים: "צללו כעופרת במים אדירים". חכמי התלמוד הוציאו את הביטוי מפשוטו ואף הרחיבו אותו: "צלל במים אדירים והעלה חרס בידו". אדם אחד פרע את שער ראשה של אישה בשוק, ורבי עקיבא חייב אותו לפצותה בכסף על הבושה שגרם לה. ואולם האיש חיפש דרך להימנע מן התשלום. הוא הלך לביתה של האישה, המתין עד שראה אותה בחצר ושבר בפניה כד שהיה בו מעט שמן. האישה לא היססה, ובעודה עומדת בחצר סכה את שערה בשמן לעיני כול. חזר האיש אל רבי עקיבא וטען כלפיו: דמי הבושה שגזרת עליי לשלם אינם הוגנים – אישה זו סכה את ראשה בפרהסיה ומביישת את עצמה. השיב לו רבי עקיבא: "צללת במים אדירים והעלית חרס בידך" – טרחת מאוד, אבל טרחתך לשווא. אף על פי שהאישה פרעה את שערה בפרהסיה, אסור לך לביישה.
ומאז מי שטורח טרחה רבה ומאמציו אינם נושאים פרי צולל במים אדירים ומעלה חרס בידו.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה