על תכשיט, קישוט, קושט (אמת) והביטוי קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.
המילים 'תכשיט' ו'קישוט' ידועות לנו מלשון המשנה והתלמוד.
מן המקרא ידועה המילה קושט ופירושה יושר, אמת: "הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ… לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת…", אומר ספר משלי. ייתכן שיש קשר בין קושט ובין קישוט, ושמן היושר והאמת נולד הייפוי.
ומה הקשר בין אלה לבין הביטוי התלמודי "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים", כלומר תקן את הפגמים שלך קודם שאתה מצביע על פגמיו של הזולת?
נפתח בסיפור מן התלמוד: בחצרו של ר' ינאי צמח אילן שצמרתו חדרה לרשות הרבים. יום אחד בא אליו אדם שגם בחצרו נטה האילן לרשות הרבים ושאל אותו מה עליו לעשות. ר' ינאי ביקש מהאיש שיחזור אליו לַמחרת. בלילה קצץ ר' ינאי את האילן שבחצרו. למחרת חזר האיש ור' ינאי הורה לו לקצוץ את האילן שבחצרו. ומדוע לא הורה לו כך מיד, ביום הקודם, שואל התלמוד ומשיב: משום "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". הוא רצה לתקן את פגמיו שלו לפני שיאמר לאחר כיצד לנהוג. קשוט עצמך – תקן את עצמך, יַפֵּה את עצמך, את מעשיך. לקשוט כמו לקַשֵּט. הנוהג כך נוהג ביושר, וייתכן שזהו הקשר בין לקשט לבין קושְט התנכית. קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.
התכשיט הוא לא רק החפץ המקשט אלא גם הקישוט עצמו, נוי, תוספת חן. משנה מועד קטן א ז. מעשה קישוט ושיפור.
בעברית החדשה נוספה משמעות היתולית למילה (מיידיש – גם ההגייה כמו ביידיש) והיא כינוי לשובב, קונדס, מנדלי. ביאליק, פרץ.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה