על ההבדל בין זהה ובין שווה ולמה שני דברים לעולם אינם זהים.
"ליום ההולדת קיבלתי שני תיקים זהים", סיפרה אישה לחברתה. המילה 'זהה' נגזרה, בלשון העברית החדשה, מן המילה 'זה'. מעיקרו של דבר 'זהה' פירושו הדבר עצמו, ואם כן מדבריה של בעלת השמחה עולה שקיבלה רק תיק אחד.
הלשונאי אבא בנדויד כתב: "כל הבלבול הזה של זהוֹת עם שווֹת לא נולד אלא בעקבות המונח האנגלי identical …המוציא לירה מארנקו, מכניסה וחוזר ומוציא לירה מאותו ארנק – האם שתי הלירות זהות", שואל בנדויד. אם מספר השטר הוא אותו מספר, הרי שהשטרות זהים, ובעצם זה אותו שטר עצמו. אם המספר אחר – שני השטרות שווים או דומים אבל לא זהים.
ועוד מדגים בנדויד: אדם הציג את תמונתו מלפני שנים. דמותו נשתנתה מאוד, ובכל זאת אפשר להגיד שהאיש שבתמונה והאיש שהציג אותה זהים. "זהו המצולם וזהו שלפנינו שניהם אדם אחד", בלשון בנדויד. שווה – דומה בכול. זהה – זהו, הוא עצמו. ולכן שני דברים לעולם אינם זהים. בחידון התנ"ך מדברים על "שלב השאלה הזהה" – שאלה אחת לכל הנשאלים. והמילונאי אברהם אבן שושן מביא דוגמה יפה: "ירח ולבנה זהים בהוראתם": משמעותן של שתי המלים זהה. זהו זה!
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה