על מקור הביטוי והרעיון שבו.

"שַׁלַּח לחמך על פני המים" אומרים כשעושים משהו למען מישהו שלא על מנת לקבל תמורה או להפיק תועלת מן המעשה. אבל לאמירה הזאת, מפי קוהלת, יש המשך: "כי בֿרוב הימים תמצאנו": כאשר מפזרים לחם על פני המים הוא נעלם. ואף-על-פי-כן אולי יום אחד יימצא הלחם הזה, כלומר אולי ביום מן הימים יהיה גמול למעשה.

רש"י מפרש: "עשה טובה וחסד לאדם… עוד ימים באים ותקבל תשלומך."

רש"י מדגים את האמירה בסיפור יתרו ומשה: כאשר שמע יתרו על העזרה שהגיש משה לבנותיו ליד הבאר אמר להן: "למה זה עזבתן את האיש? קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל". יתרו שלח לחמו על פני המים והזמין את משה לסעוד בביתו, אף כי משה היה אורח לרגע ויתרו חשב שלא יראה אותו עוד. לימים "מצא את הלחם": משה חזר אליו, נשא לאישה את ציפורה בתו, והוא, יתרו, נעשה חותנו של מנהיג דגול, ובלשונו של רש"י – "הכניסו תחת כנפי השכינה…"

ובימינו יש המביאים רק את חלקו הראשון של הפסוק, ולא תמיד לחיוב: "תרומות בסכומים גדולים עלולות ליצור קשר בין הון לשלטון. שכן יש חשש שיינתנו בבחינת שלח לחמך על פני המים", מצאנו באתר מבקר המדינה. "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".

כתבה: נורית אלרואי