על ההבדל בין הביטוי "שווה לכל נפש" ובין הביטוי "שווה נפש" או "שוויון נפש"
"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם", כתוב במצוות הפסח בספר שמות. ביום הראשון וביום השביעי אסור לעשות כל מלאכה מלבד המלאכות שמטרתן להכין אוכל לכל נפש – רק אותן מותר לעשות. מסכת כתובות בתלמוד מבארת: "ייאכל לכל נפש – דבר השווה לכל נפש", כלומר דבר המתאים לכל אחד ואחד, דבר שכל אדם יכול לעשות או להשיג בלי קושי, וליהנות ממנו. זה פירושו של הביטוי 'שווה לכל נפש'.
יש המבלבלים בינו לבין ביטוי אחר, דומה לו במילים, אך שונה ממנו במשמעות 'הנפש': חשוב שהתואר באוניברסיטה יהיה שווה נפש לכל סטודנט", אמר מרואיין ברדיו, ובוודאי התכוון לומר "שווה לכל נפש", שכל סטודנט יוכל להשיג אותו, בלא הפליות. שווה נפש הוא אדיש, מי שלא אכפת לו, כגון שווי נפש לסבלם של נכים ושל עניים.
את הצירופים 'שווה נפש' ו'שוויון נפש' טבעו סופרים בעברית החדשה, בהשפעת שפות אמם, כגון גרמנית ורוסית: "שויון-נפש כמו באשה הזאת… שויון שהביא מרגוע גם לאחר, לא ראיתי מימי", כותב מיכה יוסף ברדיצ'בסקי בסיפורו "אהבת נעורים".
שווה לכל נפש – ביטוי שמקורו במצוות הפסח, ושווה נפש – מן העברית החדשה.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה