"נהיגה במהירות מופרזת מהווה סכנה" – על ההבדל ההיסטורי בין "מהווה" במקורות ובין שימושו בימינו ומהן הדרכים להמירו.
"נהיגה במהירות מופרזת מהווה סכנה", כותבים ואומרים בעברית שלנו. בעבר היה שכיח יותר: נהיגה במהירות מופרזת היא סכנה, א: יש בה סכנה.
כבר לפני כשלושים שנה כתב איש הלשון אמציה פורת שהשימוש בפועל 'מהווה' הוא מכת מדינה. פורת סבר אז ש'מהווה' נכנס לאופנה ונעשה להיט. ואולם מתברר ש'מהווה' השתקע בלשוננו, שלא כדרכה של אופנה. הפועל 'מהווה' מקורו בלשון חכמים ופירושו 'עשה שיהיה', יצר, הפך אין ליש.
אין הוא סתם תחליף למילה 'הוא', ולא ייפוי של המילה 'הוא'.
למשתמשים בו נדמה כנראה שהם מגביהים את סגנונם, כאילו 'מהווה' יפה יותר, נמלץ יותר. פורת מכנה את השימוש ב'מהווה' "פקק" – הוא מסרבל את הלשון ודוחק את רגליהם של ביטויים רבים ויפים בעברית כמו: יש בו משום, יש בו כדי, יש בו, ועוד.
לא נאמר למשל: "השימוש בפועל 'מהווה' מהווה מכת מדינה. אלא: … יש בו משום מכת מדינה', או: הוא מכת מדינה. נהיגה במהירות מופרזת היא סכנה, ואפשר כמובן לומר: נהיגה במהירות מופרזת – מסוכנת.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה