על מקור הביטוי.
מוסר העבודה אינו גבוה בזמננו. רבים עושים את עבודתם מצוות אנשים מלומדה. 'מה שמצַווה מי שהכוח בידו לעשות או לא לעשות, בפרט אלוהים לבני אדם'. כך הגדיר אליעזר בן יהודה במילונו את המילה מצווה. מקובל, שהמצוות הן פקודות שאין להרהר אחריהן, ואף-על-פי כן חשוב לקיים אותן ברצון ובאהבה, מתוך כוונה שבלב. ואולם יש המקיימים מצוות מתוך הרגל וחיקוי רק כדי לצאת ידי חובתם. דרך כזאת של קיום המצוות נקראת 'מצוות אנשים מלומדה'.
הביטוי לקוח מדבריו של הנביא ישעיהו. ישעיהו מוכיח את העם ואת מושליו, ואומר שאין הם מבינים את פעולותיו של אלוהים: "…בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו ריחַק ממני וַתהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה" – הם מקיימים את מצוותיו רק כלפי חוץ, אין פיהם ולבם שווים.
הסופרים בעת החדשה הרחיבו את משמעותו של הביטוי והוא נאמר גם על מעשים שאינם מצוות דווקא, הנעשים בלא כוונה, רק כדי לצאת ידי חובה. וכך כתב ס' יזהר בסיפורו 'השבוי': "איש לא היה נלהב, איש לא היה חם. גם הכו (את השבוי) בלא חשק… מצוות אנשים מלומדת."
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה