כבר בתנ"ך יש למילה קנה משמעויות רבות, וברבדים מאוחרים יותר של השפה – מלשון חכמים ועד ימינו – אף התרחבה משמעותה.
בדרך כלל אומרים שהעברית קולטת לתוכה מילים רבות מלשונות זרות, והנה את המילה קָנֶה ירשו היוונית והלטינית מהעברית, ומכאן למשל cane באנגלית ו-canne בצרפתית.
כבר בתנ"ך יש למילה קנה משמעויות רבות, וברבדים מאוחרים יותר של השפה – מלשון חכמים ועד ימינו – אף התרחבה משמעותה.
אחת המשמעויות – ואולי הראשונה שבה – גבעול גבוה וחלול שעליו צומחים העלים והפרחים של צמחי הדגן והגומא.
הקנה עשוי פרקים-פרקים. אבל לא רק הגבעול נקרא קנה.
קנה הוא גם שמו של צמח מן הדגניים הגדל בקרבת מים: "קנה וסוף קמֵלו" אומר ישעיהו. ומכאן ברור שקנה הוא צמח אחד וסוף – צמח אחר, אף הוא גדל על גדות נחלים ובביצות.
בין צמחי הסוף החביאה יוכבד את התיבה ובה משה בנה.
היום קוראים בטעות לצמח הסוף – "קנה סוף". צמח אחר הנזכר בתנ"ך הוא קנה הבושם, או בשמו האחר קָנה הטוב: "למה זה לי לבונה משבא תבוא, וקנה הטוב מארץ מרחק", מתלונן ה' בספר ירמיהו על דרכיו הרעות של עמו.
קנה – גבעול חלול, שם צמח ורכיב בשמותיהם של צמחים אחרים.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה