על מקור הביטוי ועל משמעותו.
משענת שהיא קנה רצוץ או אף קנה סתם – לא כדאי לסמוך עליה, מפני שהקנה נשבר בקלות ומסכן את מי שנשען עליו.
ואולם מתברר שקנה רך יכול להיות גם יתרון. "זכה קנה ליטול הימנו קולמוֹס לכתוב בו ספר תורה, נביאים וכתובים", אומר התלמוד במסכת תענית, כלומר זכות נפלה בחלקו של הקנה, שעושים ממנו קולמוֹסים לכתיבה.
וכאן התלמוד מביא סיפור על רב גדול בתורה שלא השיב ברכת שלום לעובר אורח, מפני שהיה מכוער בעיניו. כשהתנצל הרב, לא נענה לו עובר האורח, עד אשר הגיעו השניים לעירו של הרב, ושם התרצה לו הנעלב ומחל לו. ועל כך התלמוד אומר: "לעולם יהא אדם רך כַּקנה ולא יהא קשה כָּארז." הארז הוא סמל לגבורה וְלגדולה – "בחור כארזים" אומרת הכלה על חתנה במגילת שיר השירים. ובכל זאת עדיף לו לאדם שיהיה רך כקנה, כלומר נוח לבריות, ותרן, פשרן וצנוע ולא קשה כארז, קשה עורף ועקשן.
גם הקנה, ככל דבר אחר, יש לו מגרעת – לא כדאי להישען עליו, אבל יש לו יתרון – הוא גמיש, אפשר לשנותו ואפשר לשכנעו – היה רך כקנה.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה