על מקור הביטוי ועל חוסר הקשר שלו במקור למילה חֶרם.
"המשטרה החליטה להילחם בסוחרי הסמים ולרדוף אותם עד חרמה".
חרמה, בתנ"ך – שם עיר – ולפי הפסוקים שהיא נזכרת בהם מקומה בנגב, בסביבות ערד ובאר שבע.
בספר במדבר מסופר שהכנענים שמעו שבני ישראל מתקרבים אל גבולם ויצאו להילחם בהם. הם ניצחו ובני ישראל נדרו שאם יצליחו לנצח את הכנענים יחרימו את עריהם. ואכן כך היה: "ויחרם אתהם ואת עריהם, ויקרא שם המקום חרמה".
לפי הפסוק הזה אפשר לחשוב ששם המקום נגזר מן המילה חרם. ובאמת היו פרשנים קדומים שפירשו עד חרמה – עד שהחרימו והשמידו אותם. ואולם העיר חרמה נזכרת בכתובות עתיקות: שמה מובא בתעודות מתקופת הברונזה התיכונה.
נראה שעל יסוד הדמיון בצליל בין חרם לחרמה, ובלי כל קשר למקום עצמו, נוצר הצירוף עד חרמה עד השמדה, עד כיליון, רדיפה טוטלית, חסרת פשרות. וכשאומרים היום שצריך לרדוף מישהו עד חרמה לא מתכוונים לשם של מקום אלא לרדיפה עד השמדה, עד כיליון.
הביטוי "לרדוף עד חרמה" הוא בן ימי הביניים: "עֲדֵי ארדוף וְאשיגה, ואכה עדֵי חרמה, וְאשיאה כמו נחש, והנחש גדול עורמה" כתב המשורר אברהם אבן עזרא.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה