על מקור הביטוי מן התנ"ך ועד ימינו אנו.
מנדלי מוכר ספרים כתב את כל ספריו על חייהם הקשים של היהודים בגולה, ולאחד מהם קרא 'עמק הבכא'. הוא לקח את השם ממזמור תהילים: "עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו" כלומר עמק ושמו בכא.
גרסה אחרת של השם הזה מוצאים בתשובה שקיבל דוד מה' כשנועץ בו אם להילחם בפלישתים: "לא תעלה, הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים" – תקוף אותם מול מקום ושמו בכאים.
על פירושה של המילה 'בכא' הדעות חלוקות.
על רבים מן המפרשים מקובל שזהו שם של עץ, ובתרגומי המקרא יש מתרגמים תות, אחרים – אגס, ויש אומרים עץ שנוטף ממנו שרף והוא כאילו בוכה. ואולם יש סוברים שבכא הוא מעיין.
התלמוד, במסכת עירובין, דורש: בכא – "שבוכין ומורידין דמעות כמעיין…". בכא נקשר אפוא כבר בלשון חכמים למילה בכי.
בימי הביניים היו משוררים שקראו 'עמק הבכא' לעולם הזה, לעומת העולם הבא. "אשריו שיצא מעמק הבכא" – כתב עמנואל הרומי על אדם שמת.
בספרות העברית החדשה הגלות מכונה 'עמק הבכא', ולא ייפלא אפוא שמנדלי מוכר ספרים בחר לקרוא לספרו המתאר את תלאותיהם ובכיותיהם של היהודים – עמק הבכא.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה