על מקור הביטוי "דברי כיבושין" ועל השימוש בו לחיוב או לשלילה.
"בימים הקרובים נשמע הרבה דברי כיבושין", אמר אחד הכתבים בטלוויזיה.
דברי כיבושין – דברים שאומרים לאדם כדי להחזירו למוטב.
"הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כיבושין", כתוב במשנה. ר' עובדיה מברטנורה מפרש: דברים שכובשין לבו של אדם להחזירו למוטב,.
אך לא ברור אם דברי הכיבושין הם דברי נועם או דברי תוכָחה וְהטפת מוסר.
בן יהודה כותב במילונו: דברים הכובשים לבו של אדם ומכניעים אותו.
ובאמת, לכבוש פירושו ללחוץ ולדחוק עד להכנעה. אדם הכובש את יצרו מצליח להכניעו ולגבור עליו: "איזהו גיבור הכובש את יצרו".
הסופר י"ל פרץ כתב בסיפורו 'התאווה לִבגדים' בתארו חגיגת חתונה: "קול בדחן מבדח את הבריות… ודובר דברי כיבושין באוזני הכלה." כאן ודאי הכוונה לדברי נועם. וגם מנדלי מוכר ספרים כתב: "כשבאים לבקר את החולה מהתלים היתול של חיבה בו ובמחלתו… ואומרים לו דברי כיבושין".
אבל דברי כיבושין יכולים להיות גם לוחצים ולא נעימים. ואכן מנדלי עצמו משתמש גם כך בביטוי הזה בספרו 'מסעות בנימין השלישי: "באותה שעה הרי הכה אותו בשבט פיו ואמר לו דברי כיבושין קשים כגידין עד שהחזירו למוטב…"
דברי כיבושין – דברים שנועדו לכבוש לבו של אדם בין כדי לשמחו ובין כדי להכניעו.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה