כך עשה לו המלאך העברי כנפיים ועופף בהן מן העברית ללשונות אירופה.
אתמול אמרנו שמלאך הוא שליח. בתנ"ך יש שני סוגים של מלאכים: מלאך אלוהים, השליח של אלוהים, ומלאך רגיל, שליח של אדם.
ביוונית שליח רגיל – שליח אדם – הוא angelos, כותב גד בן-עמי צרפתי בכתב העת "לשוננו לעם".
לשליח אלוהים לא היה ביוונית מונח מיוחד, ולכן בתרגום השבעים, התרגום המפורסם של התנ"ך ליוונית, מתורגמת המילה מלאך, גם במשמע מלאך אלוהים, ל-angelos. כלומר מחוסר מילה, השתמשו במילה שמשמעה 'שליח' לתרגום המילה' 'מלאך' בשתי המשמעויות.
וכך עבר המלאך העברי ליוונית, והמילה angelos נעשתה דו משמעית גם ביוונית: שליח רגיל ושליח האל. גם בלטינית לא היה מונח מתאים לשליח אלוהים, ושליח רגיל נקרא בה nuntius. כאשר תרגמו את התנ"ך ללטינית, אימצו המתרגמים את המילה היוונית angelos וייחדו אותה למלאך אלוהים. וכך היו בלטינית שתי מילים: nuntius – שליח אנושי ו- angelos – מלאך האל. מכאן ירשו את המילה לשונות מערביות רבות: אנגלית – angel, צרפתית – ange, איטלקית – angelo, גרמנית – engel ועוד.
כך עשה לו המלאך העברי כנפיים ועופף בהן מן העברית ללשונות אירופה.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה