גלו מדוע העלבה היא הלבנת פנים.
השבוע אנחנו עוסקים במילים ובביטויים הקשורים במילה פנים, והיום – על הלבנת הפנים.
'כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים', אומר התלמוד במסכת בבא מציעא ו-המבייש את חברו בפרהסיה כמוהו כשופך דם, רוצח. ובמסכת אבות במשנה רבי אלעזר המודעי מונה את המנועים מלהגיע לעולם הבא: "המלבין פני חברו ברבים" הוא אחד מהם.
ומדוע העלבה היא הלבנת פנים? מפני שהאדם הנעלב, הנפגע, מחוויר, פניו מלבינות מרוב בושה.
ר' עובדיה מברטנורא מסביר: "המתבייש פניו מאדימות תחילה ואחר כך מתלבנות. "שהנפש יש לה שתי תנועות: אחת לחוץ ואחת לפנים, וכשמביישין את האדם בתחילה הרוח מתנועע לצד חוץ כמי שמתמלא חמה ופניו מאדימות, וכשאינו מוצא טענה כיצד יסיר הבושת ההוא מעל פניו הוא דואג בקרבו ונכנס הרוח לצד פניו מפני הצער, ופניו מתכרכמים ומתלבנים".
בעלבון הצורב יש אפוא שני שלבים: תחילה מסמיקים מרוב כעס ואחר כך מחווירים מרוב בושה.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה