על מקור הביטוי "המן הגורן או מן היקב?"
ארץ ישראל נשתבחה בשבעת המינים, אבל בשנת מחסור אין השבח הזה מורגש – היבול דל, הגורן ריקה מחיטה ושעורה והיקב ריק מענבים ומזיתים.
על המציאות הזאת מבוסס הביטוי הציורי "המן הגורן או מן היקב". מקורו בספר מלכים ב. הימים ימי מלחמה בין ארם לישראל. מלך ארם שם מצור על שומרון, ורעב כבד השתלט על הארץ. המצב היה קשה, ייאוש היה רב, ואישה אחת צעקה אל המלך: "הושיעה אדוני המלך". המלך חשב שהיא מבקשת אוכל, ואמר: "מאין אושיעך, המן הגורן או מן היקב?" – איך אוכל לעזור לך אם אין תבואה ואין שמן. דגן שדשו בגורן ותירוש ויצהר שהפיקו ביקב היו עיקר המזון בעת ההיא. "ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר" – הפסוק הזה מִסֵפר יואל מתאר זמנים של שובע. אבל בעת מחסור היה רעב.
היום, בעת קיצוצים והידוק החגורה, הביטוי הזה נשמע מפי אנשי ציבור המגינים על הקיצוץ: "מניין ניקח – כלומר מניין יבוא הכסף – מן הגורן או מן היקב". ועגנון, בספרו "על כפות המנעול" כותב: "היום הביא החייט את השמלות, והוא דורש את שכר כולן; מהיכן אקח לשלם – המן הגורן ומן היקב?
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה