על מקור האמירה "עור ברווז" ועל המשמעות של "חידודין" ב"נעשה בשרו חידודין חידודין".

כשעוברת בנו צמרמורת של התרגשות או של זעזוע אנחנו נוהגים לומר שיש לנו עור ברווז. עור ברווז בעברית, בהשפעת לשונות אירופה: באנגלית goose flesh – עור אווז, ובתרגום מילולי "בשר אווז",  בגרמנית – gänsehaut  – עור אווז, בצרפתית chair  de poule – עור תרנגולת ועוד. כל אחת מן הלשונות התאימה את הביטוי לנהוג במשק החי בסביבתה.

בעברית העתיקה, בלשון התלמוד, נוצר לציון הצמרמורת הזאת ביטוי שווה משמעות בלי ברווזים, אווזים ותרנגולות: "בשרו נעשה חידודים-חידודים. "ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל", כתוב בספר שמות. "ויחד" – על-פי הפשט – מן המילה חדווה:  'היה מלא חדווה, שמח מאוד'. אבל לפי הדרש, בתלמוד במסכת סנהדרין,  משמעותו הפוכה כמעט: רב פירש: "שהעביר חרב חדה על בשרו", ואילו שמואל אמר: "שנעשה חידודים-חידודים כל בשרו.  ומַהם חידודים? על-פי רש"י קמטין-קמטין שהיה מֵצר מאוד על מפֶּלת מצרים. כלומר, יתרו חש רטט בבשרו משום שהצטער על מפלתה של מצרים ולא משום ששמח על הטובה שעשה ה' לישראל.

בשרנו נעשה חידודים-חידודים מזעזוע או מהתרגשות.

כתבה: נורית אלרואי