למה התנגדו לשם עגבנייה ועל החלופות שהוצעו לה: סומקנייה, אהבנייה ותמה.
היום גם העגבנייה עצמה וגם שמה מובנים לנו מאליהם. אבל כניסתה של העגבנייה למטבחנו ובעיקר לשפתנו לא הייתה פשוטה.
איש הלשון ראובן סיוון חקר את גלגוליה של העגבנייה.
כאשר הגיעה לאירופה מאמריקה הדרומית, לא הייתה העגבנייה מפותחת. היא לא עוררה את התיאבון ושימשה בעיקר לנוי, לקישוט. באיטלקית קראו לה pomidoro או Pomodoro, כלומר תפוח זהב, על שום צורתה וצבעה. משם עבר השם גם לערבית ונקרא בנדורה. ואולם היו שהאמינו שיש לעגבנייה סגולה לעורר תאווה מינית. לכן קראו לה בצרפתית pommme d’amour – תפוח אהבה.
בהשפעת השם הזה כינה אותה יחיאל מיכל פינס עגבנייה מלשון עגבים.
שנים רבות החרימו את השם הזה, שכן הוא נחשב שם 'גס'. בראש המחרימים עמד אליעזר בן-יהודה. הוא העדיף להסתמך על הערבית בנדורה, ולכנות אותה בַּדּוּרָה. היו שהציעו שמות אחרים, למשל: סומקנייה, אהבנייה ותמה.
ולמרות הכול ניצחה העגבנייה, והיום שמה אינו מעורר בנו שום אסוציאציות שמחוץ לעולם האוכל.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה