על חידוש המילה אדיש ועל ההשפעה מארמית ועל החלופה העברית לאפתיה.
אחרי התאונה הוא הפסיק להגיב ולהתעניין בסובב אותו – הוא לקה באידשון.
אידשון על משקל שיגעון, שיגרון, עילפון. אידשון הוא אפתיה.
אפתיה ביוונית – חוסר תחושה, ומכאן חוסר תגובה. אדם אפתי הוא אדם אֶדשוני.
את המילה אידשון גזרה האקדמיה ללשון העברית משם התואר אדיש. גם המילה אדיש איננה מן המקורות. חידש אותו אליעזר בן יהודה. זו אחת מן המילים הרבות שהוא אומר עליהן: "חידשתי אני ונתקבלו בספרות… או בדיבור…", ומסביר במילונו: אדיש – אדם שאינו מתפעל משום דבר.
בן יהודה לא הכניס למילון מילים ארמיות, אבל הוא נעזר בארמית כדי ליצור מילים בעברית.
אֲדַש בארמית – שָתַק. ובאמת יש קרבה בין שתיקה לַאדישות: אדם אדיש אינו מרבה בדיבור. כדאי לציין שבאנגלית, למשל, אין מילה מיוחדת לאדיש. שָם המילה היא in-different: different , שונה, ולפניה סימן השלילה in.
המשורר אברהם שלונסקי הרחיב את השורש ויצר ממנו פועל: "ואתה החרשת מאוד, אדשת בדיכאונך" ובמקום אחר: "מבטו הֶאֱדיש" – נעשה אדיש.
אדיש ואדישות נעשו בני בית בעברית, ואידשון – החדשה יותר – עדיין במבחן הזמן.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה